"האל המבורך אמר: הגוף הזה הוא השדה, ..., והיודע אותו ? הוא יודע השדה. ...גם אני הוא יודע השדה, בכל השדות כולם... ידיעת השדה ויודע השדה היא הידיעה." (בהגווד גיטא פרק 13 1-2 , תרגום איתמר תאודור )
בפרק ההגשמה בסוטרות של פטנג`לי, מייד לאחר הרשימה המרשימה של היאמות והניאמות - הסייגים, כללי המוסר, "עשר הדברות של היוגי" , - מופיעה סוטרה קטנה, מעניינת וחשובה (ב` 33 ) "כשהחשיבה פגומה יש להדפה ע"י טיפוח ההפך [ממנה]. וסוטרה 34 מרחיבה ומדגישה אותה.
המילה טיפוח נוטעת אותנו במקום ובקצב של הטבע, של מפגש האדם עם הטבע.
האסוציאציה מובילה לאמירה של טקסט יוגי חשוב אחר ? הבהגווד גיטה :
"האל המבורך אמר: הגוף הזה הוא השדה, ..., והיודע אותו ? הוא יודע השדה. ...גם אני הוא יודע השדה, בכל השדות כולם... ידיעת השדה ויודע השדה היא הידיעה." (בהגווד גיטא פרק 13 1-2 , תרגום איתמר תאודור )
סוואמי מוקטננדה שהיה מורה
יוגה גדול במאה ה-20 כותב בהקדמה לספר תרגול
יוגה:
הגוף כמו שדה משתף פעולה עם מה שאנו רוצים לעשות בו ? אם נזרע בו חיטה או פרחים, עצי פרי או נבנה בו - זה מה שהוא יצמיח. אך אם לא נעשה בו כלום הוא יתמלא סבך וקוצים.
שלמה קאלו בתרגומו (1976) מבליע בו את האמירה היהודית: גוף זה שדה יקרא ? כי בו יזרע אדם זרע מעשיו ובו קוצר הוא את פריים.".
כאשר אני יורדת באביב אל הואדי ? שדה האלוהים - כל הצומח ? מגבעול עשב ועד רקפת כלנית וצבעוני ? יפים כל כך ברעננותם המתפרצת, אפילו הסרפד...
אך בגינתי ? חלקת האלוהים הקטנה שלי - עלי לבחור בין מה ששתלתי לבין העשבים המשתלטים.
עישוב יכול להביא מחשבות, התיחסויות ורגשות רבים...
הסתערות נלהבת להשמיד את כל העשבים השוטים.... כעס עליהם, מדוע אינם יכולים להישאר מחוץ לתחום....רפיון ידיים מול העיסוק הסיזיפי......תרוצים למה לא לעשב... (ואני אלופה בכל אלה...)
או התבוננות אל השתיל שבחרתי לגדל, אשר נבט בכוחו שלו, (הטבע/אלוהים) ניקוי עדין וזהיר של השטח מסביבו, עד אשר הוא חופשי להראות ביופיו.... טיפוח ההפך.
היאמות והניאמות, כמו כללי מוסר בדרכים רוחניות בכלל, הן כלי הגינון והטיפוח עצמם. - ההתכוונות לערכים, כמו אי אלימות, אמת, אי גניבה, הסתפקות, מאמץ, ועוד... יוצרים שדה מנטלי
שלו יותר, נקי מהפרעות, ובו מתגלה ועולה טבע העצמי .
גם אם איננו יודעים עדיין מתרגול עצמי את השפעת הערכים האלה על הכרתנו, אפשר לשים לב אפילו להשפעה עקיפה, סביבתית: כיצד מושפעת ההכרה וההרגשה שלנו בסביבת מידע על מקרי אלימות, שקר וכד` או בסביבת מידע של עזרה, טוב לב, גילויים יצירה וכד`.
אבל הסוטרה טפח את ההפך מעידה על תפקיד עוד עמוק יותר של היאמות/ניאמות :
תמיד יש בין הכללים כאלה שיוצרים חריש עמוק, אשר מעלה אבנים שלא נראו קודם, על פני השטח. למי מאיתנו תהיה זו האמת, לאחר ההסתפקות או אי אלימות. דווקא הניסיון ליישם את אותו כלל בחיים מקפיץ את הנטיות ההפוכות אשר לפעמים רדומות, מוסתרות בנו.
[אין זה מפליא כלל: כל תפישה הרואה את המציאות כדיאלוג עם או שיקוף של תהליכי הנפש, תסביר זאת. [ישנה אמירה: האהבה מעלה על פני השטח את כל המנוגד לה, כדי לנקותו/לרפאו.]
פטנג`לי צופה את האפשרות הזאת בעקבות תרגול היאמות/ניאמות ולכן הוא מוסיף את הסוטרה: טפח את ההפך. איך עושים זאת? איך עושים זאת בלי שהטיפוח עצמו יהפוך למאבק אלים, או מזויף, או כזה שלעולם לא מסופק?
בפרושים ישירים על הסוטרות 33 ו34 נאמר בפשטות: חזור אל הגות וטיפוח האיכויות החיוביות של היאמות/ניאמות, אל מול הנטיה למצוא הצדקות תרוצים ורציונאליזציות למה לוותר במקרים שונים.
זו דרך פשוטה ויעילה לא לתת לסיפורים של המיינד להשתלט. לדעת מראש שיהיו כאלה, ולא ללכת שולל בעקבותיהם. בדומה למדיטציה, סביר שבהתחלה תהיה התנדנדות די תכופה בין תרגול הכלל המוסרי לנטיית ההכרה למצוא דרך החוצה. בהדרגה תהיה התייצבות טבעית בכלל שתהפוך אותו לטבעי ומעניק חופש לנבט הנשמה לגדול.
בעידן החדש נוצרו תרגולים נוספים אשר מבטאים רעיון זה.
הבודהיזם, בעיקר הטיבטי, שהיגיע למערב בפי הדאלאי למה ה-14 ומורים גדולים אחרים, מציין את הנטייה המערבית להלקאה עצמית. ומשווה זאת לערוגה של צמחים ? העיסוק המרובה בחסרונות,
ממשיך להשקות ולזבל אותם. אפשר להפנות את זרם האנרגיה אל הצמחים הטובים, לגלותם, לאוררם ולהשקותם ? ואז הם ישתלטו על הערוגה.
גישה זאת הולכת ויוצרת שינוי עדין וממושך בתפישות טיפוליות שונות במערב, מראיית המחלה גופנית או נפשית אל ראיית כוחות האדם וטיפוחם, כך שהאדם השלם היחודי צומח.
שוחרי עידן חדש רבים ודאי פגשו את המחייבות - affirmatins - הגדים אשר נועדו לשתול בהכרתנו דפוסי מחשבה חיוביים, לגבי עצמנו והעולם, במקום פסי-קול שליליים שהתמקמו שם.
בדומה לעישוב, שינוי מהשורש, אינו יכול להעשות בתלישה כוחנית . הדרכים המשמעותיות יותר חושפות מול ההגדים החיוביים את שורשי ההתנגדות, כל פעם יותר עמוק ? עד שהם נשלפים בקלות.
דרך חדשה יחסית, אשר נותנת פרוש מרענן למושג ה"הפך" היא שיטת העבודה של ביירון קייטי, אשר גם היא נשענת גם אם לא בידיעה, על התפישה העמוקה של היוגה והבודהיזם שהכרתנו יוצרת את אושרנו, ולכן היא זו הראויה לטיפוח מתמיד. גם בדרך זו (המתוארת בספרה "לאהוב את מה שיש")
המפגש הראשוני הוא עם האבנים/ מכשולים אשר בדרכנו, ישנה דרך חקירה עדינה ומכבדת, אותנו ואת קרקע המציאות, ובסופה ישנו גם היפוך החושף אפשרויות ראייה חדשות.
נוכל לבחור בדרכי טיפוח שונות. אפילו בהאתה יוגה נמצא מפתח נפלא לשיפור התרגול בטיפוח ההפך. לא פעם הקושי בביצוע תנוחה אינו בקצה שאליו אנו מתכוונים, אלא בכך ששכחנו לטפח את הצד ההפוך. או - בפעם הבאה שנחוש חולשה או נוקשות במקום כלשהו בגוף בעת תרגול ? נשים לב למחשבה על כך ולמה היא מובילה. נשים לב למקום חזק/גמיש וניתן לכוחו להתרחב ולהגיע אל המקום שחשבנו לחלש... או שנשים לב למקום חלש/מוגבל בגופנו וננסה לגלות מה הן איכויותיו היחודיות.... וודאי ישנן אפשרויות היפוך נוספות ביוגה... נהרו (ראש ממשלת הודו לשעבר ושותפו של גנדי למאבק הלא אלים בבריטים) סיפר שבעת שישב בכלא הבריטי, עמידת הראש הכניסה פרופורציות והומור לחייו.
"טפח את ההפך" היא הנחייה שכולה גמישות יצירתיות ושינוי. משום שנקודת ההתיחסות להיפוך משתנה בהתאם למה שעולה, וגם אופני ההיפוך רבים. היא יוצרת חקירה מתמדת, אתגר ועניין.
בכל דרך נראה לי חשוב ויקר לזכור את דברו של האל בבהגווד גיטה כי הוא היודע את השדות כולם. כל הצמחים הם שלו... כאשר בוחרים לטפח צמחים מסוימים ולשרש אחרים, עדיין אפשר להעריך את עוצמת חיוניותם וערכם היחודי גם של הסרפדים והיבליות... של נטיותינו האנושיות וכאבינו האנושיים כל כך. כך אולי יוכלו להפוך לדשן מזין את צמיחתנו.
ט"ו בשבט יפה, נטיעות חדשות ופרות מתוקים....
אסתי אור-ים